טיפ-טיול לחופש הגדול: המקום שבו אברהם ראה כוכבים
אז לאן הולכים לעשות קמפינג עם ילדים (או בלי) - בקיץ החם והמיוזע שלנו? תשובה: הגובה כן קובע!
לישון במורדות החרמון. זו התשובה שלי לקיץ הלוהט שלנו. את הלילה שלנו בילינו בקמפינג ביישוב נימרוד, היישוב היהודי הגבוה ביותר בארץ - 1,100 מטרים. אחד הרגעים הכי קסומים היו לקום בבוקר, להביט בברכת רם ולנשום אוויר קריר וצלול, ממש בלי זכר לקיץ הקשוח שלנו. ובלילה אפילו השמיים נפתחו עבורנו וזכינו לראות את הכוכבים הרבים והיפים נוצצים.
דפנה קורן-כהן | אוגוסט 2018
נוף מהאוהל - ברכת רם ורמת הגולן
כשחשבנו איפה לישון, ידידי שחר פרטיג (שגם הוא מורה דרך) ואני, חיפשנו מקום שאפשר לצפות בו במטר המטאורים (הפרסאידים, כפי ששחר הדגיש!) ולמרות שהדבר הטבעי הוא לנסוע למדבר - שם יש סיכוי נמוך לזיהום אור מהיישובים והערים, החלטנו להצפין. שחר קצת דאג שבגלל שקוראים לאתר הקמפינג "בקתות בערפל" - יהיה לנו ערפל ולא נצליח לראות כוכבים (ישנו אמנם באוהלים אבל יש בתוך היישוב גם בקתות). אבל אני אמרתי - מה שטוב לאברהם ולאלוהים - טוב גם לי!
הרי על פי אחת המסורות, אירוע "ברית בין הבתרים" אירע ממש כאן, במורדות החרמון. נזכיר שהטקס נקרא כך כי במהלכו אברהם מתבקש לבתר כמה חיות לשניים, כחלק מהברית:"וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל. י וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִפֹּר לֹא בָתָר".
באותה התגלות מפורסמת ה' מוציא את אברהם מתוך אוהלו (שנראה הרי פחות או יותר כמו האוהל שלנו, ברור;) וקורא לו להביט השמיימה ולספור את הכוכבים. שם הוא מבטיח לו שיצא ממנו עם עצום ושארצו תהיה ארץ ישראל:
"וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. ו וְהֶאֱמִן בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה...בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת".
מעניין שגם המוסלמים מזהים את מורדות החרמון כמקום התגלות של ה' לאברהם. מסתבר שגם בקוראן מתואר אירוע דומה לברית בין הבתרים ובו אברהם מבתר ארבע ציפורים (בקוראן זה קשור להבטחה אלוהית לתחיית המתים). באתר המוסלמי באזור מצויים אפילו כמה מבנים עם כיפה (אין לשם גישה כיום בגלל הקרבה אל הגבול) והוא קרוי "מקאם איברהים אל-חליל" (מקום אברהם הידיד) או "משהאד א-טיר" (ציון הציפור).
אני תמיד אומרת למטיילים שלי שככל שקוראים יותר בקוראן ובברית החדשה, מגלים עוד ועוד הקשרים, עוד ועוד נקודות דמיון ביניהם לבין התנ"ך, ומתבססת ההבנה כי יש בין הדתות הרבה יותר נקודות דמיון משוני. והכל חוזר בסופו של דבר לתנ"ך, שעליו מבוססות שתי הדתות המונותאיסטיות בנות מיליארדי המאמינים הללו. אז הנה - עוד דוגמא קטנה.
קמפינג בנימרוד. אל תשכחו לקחת סוודר.
ונחזור לסיפורנו - בסופו של דבר תקוותנו התממשה ואפשר היה לראות בלילה כוכבים נהדרים, ושחר, שהוא חובב גלקסיות רציני, הביא את הלייזר שלו ועשה לנו תצפית של מומחים. בין השאר ראינו את נגה, שבתאי, מאדים, את מזל קשת, עקרב, מאזניים, וגם - כן, כן, המון כוכבים נופלים (שהם בעצם גרגירי אבק ואבנים קטנות שנקלעו לאטמוספירה שלנו ונשרפו, והם קרויים מטאורים ולא כוכבים כמובן).
"הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם". קרדיט: בני דבורה
מטעמים בהרים
למחרת, פתחנו את הבוקר במג'דל שמס (עיירת הסקי המזרח תיכונית שלנו), עם פטאייר ממולא בתפוח אדמה. האישה החמודה שהכינה אותו רק שכחה לציין שיש בתפוחי אדמה גם חתיכות כבש - פחות מתאים בעיניי בבוקר - אבל הוא היה מעולה, ומי שחובב כבש - יאהב את זה מאוד. בדרך החוצה לא שכחנו לקנות כנאפה (גם בשבילה הגענו הרי) - אחת הטובות שאכלתי, נשבעת - מכנאפה אבו ג'בל, ממש ביציאה מהכפר לכיוון נווה אטי"ב.
מכינים אותו בנישה קטנה על הכביש הראשי של הכפר
פטאייר עם תפוחי אדמה וכבש במג'דל שמס
בחור שרירי מכין כנאפה מעולה בממתקי אבו ג'בל
טבילה במעיין גולני טיפוסי
משם המשכנו ליום מנוחה בעין פית (כיתבו עין פית בוויז) - מעיין קטן עם מים נהדרים וצלולים במיוחד. עיקר הטבילה היא מתחת למבנה אבן מקושת, מוקף בשיחי פטל ועצי אקליפטוס ותאנה עם לא מעט צל. הגישה אליו היא בכביש משובש, אבל עם קצת כישרון (לא שלי), גם רכב פרטי עובר שם. בעבר התקיים סביב המעיין הכפר הסורי-עלווי "פית", שננטש במהלך מלחמת ששת הימים, ומסביב נותרו לא מעט עצי פרי בין אבני הבזלת המסותתות שפזורות סביב.
יש לציין שיש ליד המעיין לא מעט צרעות, אבל אחרי שעוברים אותן ונכנסים מתחת לקשת הן כבר לא מתקרבות. בכל אופן, נראה שהן עסוקות מאוד במים, ולא בלעקוץ, אבל על כל מקרה, אנחנו באופן אישי קראנו לחבר שלנו, הזבוב, שידאג לעניין :)
עין פית
פתח המעיין
הזבוב "טורפן" אוכל צרעה
הדרך המשובשת למעיין. רכב חברה? לא אצלנו
לסיום אוסיף שגם המעיינות של הנחלים הגדולים - דן, שניר (חצבאני) ובניאס (חרמון), פשוט נהדרים, והם כמובן יותר ידועים, ואת היום סיימנו בטבילה באחד היובלים של הדן שעובר בקיבוץ דן, כשביקרנו חבר שגר שם. המים קפואים (הרי אלו מי השלגים שהפשירו. אגב, מעריכים שלוקח להם כ-10 שנים להגיע מהחרמון עד לעיינות דן!), אבל מרעננים ומעוררים לחלוטין - אין כמוהם ביום קיץ לוהט.