סיור ברחובות רחובות

הברון רוטשילד בכה כאן, הרצל דווקא התעודד, ורחל המשוררת חיה כאן כשעלתה לישראל - דברים שלא ידעתם על רחובות. או - איך פתאום גיליתי את המקום שאני גרה בו ב-12 השנים האחרונות 

דפנה קורן-כהן | דצמבר 2021

"יצאתם לטייל ברחובות... אז מה, אז מה? חיפשתם מדרכות של אהבות, אז מה, אז מה?" שרים החלונות הגבוהים ומתכוונים בכלל לתל אביב, אבל אני הפעם מתכוונת לעיר רחובות!

אם הייתם אומרים לי לפני כמה חודשים שאכין סיור בעיר שבה אני מתגוררת ב-12 השנים האחרונות, הייתי עונה – רחובות? מה כבר יש לראות פה? אלא שיום אחד דיברתי עם חברתי מיכל מינסקי, שמתמחה בסיורים בתל אביב, ומומחית לתמונות מראשית ימי תל אביב (בעיקר של הצלם רודי ויסנשטיין(,והיא אמרה לי –"למה שלא תכיני סיור ברחובות? הסתובבתי שם יום אחד, יש המון בתים ברחוב הרצל שהם כל כך מיוחדים..."
באותו רגע די ביטלתי את ההצעה שלה. רחובות - עיר שבמרכזה בתים מתקלפים לאורך כביש ראשי צר ועמוס מכוניות. ואז עשיתי בכל זאת חיפוש קצר באינטרנט וגיליתי את מקום מושבו של הארכיון העירוני, שנמצא במבנה גן הילדים הראשון של העיר מ-1902. בגן הזה, גיליתי בהמשך, שהו בין השאר גם רחל המשוררת ואחותה שושנה במשך שנה, כאשר ביקשו ללמוד עברית מפי הילדים.
הארכיביאית המקסימה הדס שלפה עבורי כמה ספרים מומלצים, וככה מצאתי עצמי יושבת שעות, מרותקת לחלוטין, עד שסגרו עליי את המקום, גומעת כל פרט מידע, כולל סיפורים על מקומות שאני עוברת בהם כמעט בכל יום בדרכי בעיר. פה כדאי להזכיר שאני עצמי אמנם לא רחובותית, אבל ילדיי הם דור חמישי במושבה, ואתם רק יכולים לדמיין לעצמכם עד כמה התרגשה אמא של עידו בן זוגי כשסיפרתי לה שאני מכינה סיור בעיר. למשפחתה היו פה החל משנות ה-30 את המאפיות הראשונות של רחובות, והיא עצמה מעולם לא עזבה העיר ולמעשה חיה באותו ק"מ מרובע אחד מאז שנולדה. כאלה הם הרחובותיים.. מורעלים!

 

WhatsApp Image 2021-09-28 at 22.14.35.jpeg
דור חמישי במושבה רחובות - מורעלים! (צולם ברחוב הרצל)
WhatsApp Image 2021-09-28 at 21.46_edited.jpg
גן הילדים הראשון של רחובות, בו גם בילתה רחל המשוררת עם הילדים ולמדה מהם עברית

עצמאות זה שם המשחק
וככל שחפרתי הבנתי עד כמה סיפור המושבה רחובות, שהוקמה ב-1890 מגולל בתוכו את אחד הפרקים המרתקים והפחות מסופרים בהיסטוריה של הקמת היישוב העברי בארץ. כידוע, היא לא נחשבת ליעד קלאסי לסיורים מודרכים. רוב הישראלים מכירים למשל את כל סיפורי המושבות (זכרון, ראש פינה, מזכרת בתיה – בה גדלתי - וכו') שנתמכו ע"י הברון רוטשילד, אלא שרחובות הייתה שונה. לא רק שלא נתמכה ע"י הברון וקמה באופן עצמאי לגמרי, היא התפרסמה כמושבה הכי עצמאית ביישוב ואופייה היזמי היה לשם דבר באותן שנים, ממנו התפעלו בין השאר – הרצל, רוטשילד והרב קוק.
כך למשל, כהגיע הברון רוטשילד לבקר בה ב-1899, והציע כי יקים עבורם בית מרקחת ובית רופא לבני המושבה, קמה ממקומה בתיה מקוב – אחת המתיישבות הראשונות, ואשה (עם ביצים) שהיא סיפור בפני עצמו ואמרה לו: "אם אין באפשרותינו לדאוג בעצמנו לצורכי בריאות, אין לנו בכלל זכות קיום – נדאג לעצמנו". לאחר דבריה הקצרים והנמרצים העניקו בני המושבה לברון רוטשילד ספר תורה, והוא פשוט פרץ בבכי לעיניי כולם. כששאלו אותו מדוע הוא בוכה, ענה: "זה לי המקרה הראשון במושבות שאני הוא המקבל ולא הנותן".

WhatsApp Image 2021-09-28 at 21.46_edited.jpg
ביתו של עובד אייזנברג ברחוב יעקב - בנו של אחד מיוזמי רעיון המושבה
WhatsApp Image 2021-09-28 at 21.46_edited.jpg
בית העם ברחוב יעקב מ-1912

ומה הרצל חשב על רחובות? שנה קודם לכן מבקר כאן הרצל, שחווה לא מעט אכזבות ממראות העזובה והעוני ברחבי הארץ, ומכישלון הפגישה המתוכננת שלו עם הקיסר הגרמני. אלא שהביקור ברחובות היה משהו אחר. הוא לגמרי נדהם מכל מה שראה כאן, ורחובות נותנת לו תקווה שיש סיכוי לחזון שלו להתגשם: "צעירים עובדי אדמה, בעלי גו זקוף, ואם במשך עשר שנים (להקמת רחובות) הגענו כבר לידי כך, לדור בריא וזקוף כמוהם, מה גדולים סיכויינו לאחד דור שלם". שנים אחר כך כותב על כך אב"א אחימאיר בעיתון "המשקיף" ומסכם את ביקורו של הרצל בארץ כך:
"מעטים ורעים היו ימי חיי הרצל, אולם הימים העגומים ביותר של חייו היו ימי ביקורו בארץ. קראו בעיון ביומנו, ותיווכחו... הוי, כמה עצוב להרצל בארץ. רק קו אור אחד בכל הביקור הטראגי של הרצל בארץ ישראל: ביקורו ברחובות. רחובות תוכל להתגאות בכך".


 

WhatsApp Image 2021-09-28 at 21.46_edited.jpg

ולא רק על שמות הרחובות הכי מרכזיים בארץ הילכה רחובות קסם, אלא גם על הרבה אנשי רוח וחלוצים שהתאהבו בה לחלוטין. אחד הדברים שפירסמו אותה היה הפתיחות והנדיבות בה קיבלו מתיישביה אורחים חדשים.
כשרחל המשוררת מגיעה לארץ ופוגשת ביפו בחלוצה חנה מייזל (שהקימה את חוות העלמות בכינרת בה הכשירה נשים לעבודה בחקלאות) מציעה מייזל לרחל ואחיותיה לבקר קודם כל במושבה רחובות – "כי שם מקבלים את החלוצים בסבר פנים יפות". כאן היא משתקעת למשך שנה, לומדת עברית מילדי הגן, ובין השאר גם מתאהבת בחלוץ (החתיך), בן למקימי המושבה – נקדימון אלטשולר. 
בין האנשים שחיו בה לתקופה קצרה או ארוכה והתאהבו בה לגמרי ניתן להזכיר את הצייר נחום גוטמן, שעל מדרגות בית הכנסת היפה אהל שרה (שבדיוק עבר שימור), התאהב באשתו רעיה, ובהמשך כתב ספר ילדים שכל עלילתו מתרחשת ברחובות "החופש הגדול או תעלומת הארגזים". גם שלישיית החלוצים מיישבי כנרת: נח נפתולסקי, בנציון ישראלי ומאיר רוטברג שהתה ועבדה כאן בשדות ובכרמים לפני שהגיעה לגליל. למעשה בן ציון ישראלי - שייתפרסם בהמשך כ"משיב התמר לארץ ישראל" - ממש התקשה לעזוב את רחובות כשעבר לכנרת, וכתב: "רחובות וכנרת, מי עדיפה? אבא ואמא מי מהם עדיף?", גם המשורר דוד שמעוני חי כאן כמה שנים ועבד בכרמים (שאחד השירים שכתב אהוב עליי במיוחד).

חנות היין "ברוידא" ברחוב יעקב - על שמו של יעקב ברוידא, ממקימי רחובות
Davidshimoni_edited.jpg
המשורר והסופר דוד שמעוני שחי במושבה רחובות עם עלייתו ארצה בין 1920-1925


דוד שמעוני

 

הַשַּׁחַר עַל הַיָּם שְׁטִיחֵי פְלָאִים פָּרַשׂ,
כָּאֵלֶּה לֹא נִרְאוּ בְהֹדּוּ וּפָרַס,
וְהוּא אֵינוֹ דוֹאֵג, אִם יֵשׁ רואֶה יִפְעָם,
אוֹ אֵין, אוּלַי, אַף לֵב מִקִּסְמֵיהֶם נִפְעָם.

יַקְטִיר שׁוֹשָׁן נָדִיב, לְכָל פְּרָחִים אַלּוּף,
אֶת קְטֹרֶת נִיחוֹחוֹ בְּבוֹא מוֹעֵד לִבְלוּב,
וְלוֹ אַחַת, אִם יֵשׁ קוֹלֵט רֵיחוֹ עָנֹג,
אוֹ אִם רַק לְחִנָּם עֲתַר בְּשָׂמָיו נָמוֹג.

יָרֹנּוּ כּוֹכָבִים תַּעֲלוּמוֹת בְּרִיאָה,
בַּסְּבָךְ זָמִיר יָקֵר שִׁירַת עֶדְנָה פְלִיאָה,
הַסַּעַר בַּמִּדְבָּר בְּעֹז וָאוֹן יִרְעַם,
מִבְּלִי לִשְׁאֹל, אִם יֵשׁ אוֹ אֵין מַקְשִׁיב שִׁירָם.

וּכְלוּם אֵין שִׁירָתִי גַּם הִיא שִׁירָה לִשְׁמָהּ?
מַדּוּעַ זֶה אֶכְמַהּ, כִּי מִישֶׁהוּ יִשְׁמַע?
מַדּוּעַ עַל שְׂפָתַי כִּכְפוֹר יִקְפָּא נִיבִי
עֵת אֶתְבּוֹנֵן פִּתְאֹם, כִּי יְשִׁימוֹן סְבִיבִי?...

 

-1927 הגיע הנה המשורר יפה התואר אלכסנדר פן ועבד כאן בפרדסים, וחוץ מלכתוב מילות שיר נצחיות כמו "מעילי הפשוט ופנס על הגשר / ליל הסתיו ושפתיי הלחות מני גשם", גם לימד את בני המושבה בחצר ביתו – מה אם לא –  שיעורי אגרוף! ובני המושבה קראו למקום "זירת הבוקס".
בדור אחריו חיו כאן גם המחזאי והעיתונאי דן אלמגור והסופר ס. יזהר ועוד רבים. מסתבר שרחובות עוד מראשית ימיה נודעה כמושבה של משכילים ומשכה הנה גם אנשי רוח וגם אנשים בעלי שאר רוח.

Alexander_Penn.jpg
המשורר אלכסנדר פן - המורה לאיגרוף ב"זירת הבוקס"
רחל המשוררת.jpg
רחל המשוררת, התגוררה עם אחיותיה בבית ברוידא

עברית - מהפכה! 
והחלק שאולי הכי ריגש אותו לגבי רחובות, הוא ידיעת השפה העברית המושלמת של תושביה בעשורים הראשונים להקמתה. כל נושא החייאת השפה העברית תמיד ריתק אותי (איך חזרנו לדבר עברית, שפת התנ"ך, אחרי 2000 שנה?! אין עוד שפה שזה קרה לה בעולם). כן, אני מהאמהות האלה שמתקנת את בנותיי (בנות 7 ו-4.5 ) בכל פעם שהן עושות שגיאת עברית (כמו להגיד ש במקום כש), ובכן, מסתבר שרחובות הייתה תוך כעשור מיום הקמתה, ה-מובילה בארץ בכל הקשור להפיכת העברית לשפה המדוברת! אומנם תל אביב מיתגה עצמה כ"עיר העברית הראשונה" (ונכון, תל אביב הוכרזה כעיר כיובל שנים לפני שהמושבה רחובות הפכה לעיר ב-1950, ולכן רשמית זה נכון). אבל איפה התפשטה השפה העברית קודם? ברחובות, עשור לפני שתל אביב בכלל הוקמה! 

 

ושימו לב מה כותב על רחובות בנו של אליעזר בן יהודה – איתמר בן אב"י: "הם מדברים עברית. בצחוק – עברית, בוויכוח – עברית, ולפעמים בריב – רגע, גם כן עברית! תמיד עברית!... רחובות עברית היא!".
החינוך לדיבור בעברית התחיל עוד מילדי הגן הראשון שהזכרתי קודם, של הגננת יהודית הררי, בתו של אחד מיוזמי רעיון הקמת המושבה – אהרון אייזנברג. כשביקר במושבה הסופר האידי הידוע, שלמה בלומגרטן, שכונה "יהואש", הוא נדהם לגלות שבני המושבה לא מדברים ביניהם יידיש אלא עברית. וכך כותב: "מובן שכולן דיברו עברית. זוהי שפת-אם של ילדי רחובות, ומה נחמד לשמוע צלצול דיבורם של הילדות, הכל כך טבעי וכל כך מוסיקלי! והייתי אומר, הבל פיהן של תינוקות הללו סותר את כל הטענות והתורות שאין להחיות שפה שחדלה להיות שפת דיבור".

בהקשר הזה אזכיר שאפילו הרצל, חוזה המדינה, לא האמין שניתן לחזור לדבר בארץ ישראל עברית. בספרו מדינת היהודים מ-1896 הוא כותב שאין סיכוי שנדבר כאן עברית "כי מי מאתנו יודע עברית במידה מספקת כדי לבקש בשפה זו כרטיס רכבת?". כלומר אפילו את הדברים הפשוטים ביותר איננו יכולים לבטא בעברית.
ובכן, אני מקווה שהרצל, שנפטר ב-1904, הבין שטעה עוד בחייו, כי כבר ב-1902, סיכם בעיתון "ההשקפה" איתמר בן אב"י את ידיעת העברית של בני רחובות כך: "כל הצעירים האלה מדברים רק רק עברית, גם בבית, גם בחוץ. ואין מושבה אחת, אין אף מקום אחר בעולם, שהשפה העברית כל כך חיה עתה כמו ברחובות".

WhatsApp Image 2021-11-13 at 12.49.14 (1).jpeg
שוקולדים מעולים באחת מחנויות הבוטיק שבין בתי הראשונים בעיר

הסיור מתחיל ברחוב מנוחה ונחלה, שנקרא בראשית המאה הקודמת "רחוב המיליונרים" בשל בתי המידות המרשימים שנבנו בו, וממשיך לרחוב יעקב, הרחוב הראשון של המושבה. בין שדרות פיקוסים נתבונן על הבתים הראשונים שחלקם עברו תהליכי שימור, נשמע סיפורים מהמושבה של פעם, ונסיים בחנויות בוטיק שקמו בין בתי הראשונים ברחובות של "היום", שם גם נטעם כמה טעמים משובחים כמו פרלינים מהסרטים, יינות בוטיק ועוד.

אגב, אני גם מתכננת להציע סיור ייעודי לנשים רחובותיות בחופשת לידה (זו גם ההגדרה שלי כרגע, עם תינוק מתוק בן 8 חודשים), שייקרא – "אמהות מטיילות יותר".
ולסיום, מסר קטן לעיריית רחובות – אכן ברחוב הרצל יש בתים מדהימים בני למעלה ממאה שנה עם ארכיטקטורה משגעת וסיפורים. אבל מי בכלל מרים את הראש להסתכל על הטיח המתקלף הזה? הלוואי שתתחילו תהליכי שימור גם עליהם. בכל זאת מדובר ברחוב הראשי של העיר. ובכל זאת, זו העיר שכבר הוכיחה פעם אחת להרצל שהיא יכולה.

בהכנת הבלוג נעשה שימוש בספרו הנהדר של דני בר מעוז: "ויקרא שמה רחובות" ובמספר ספרים נוספים. 

תמונה עם עגלה_edited.jpg
בקרוב - "אמהות מטיילות ואוכלות" - ברחובות
Love it? Rate itDon’t love itNot greatSatisfiedReally goodLove itLove it? Rate it