דפנה קורן-כהן | ינואר 2017
צילום: ליהיא בנימין
 מבדד נטופה. צילום: ליהיא בנימין

מיבדד נטופה
בלב הטבע, בקצה היישוב הררית, שוכן כפר נוצרי קטן. ב-1965 הגיע לכאן מהולנד הנזיר יעקב וילברנד. בימי מלחמת העולם השנייה דודו של הנזיר היה מהמתנגדים החריפים לטרנספר שביצעו הגרמנים ליהודים, ובעקבות התנגדותו זו נשלח גם הוא למחנה ריכוז וסבל מעינויי הנאצים. 
וילברנד הושפע עמוקות מדודו והחליט לקום בעצמו ולעלות לארץ הקודש, ארצם של היהודים. הוא הגיע לגליל, רכש 17 דונם מאדמות הכפר דיר-חנא והקים כאן מיבדד (הנקר "לאורה"). כעבור זמן קצר הצטרף אליו גם האב תומא מוינסקונסין, ויחד הם בנו את הכנסייה המקומית, שממוקמת במקום חריג במיוחד: בתוך בור מים ביזנטי בן 1500 שנה, מתחת לאדמה. 

המיבדד, כשמו כן הוא – נועד להתבודדות. ואכן, במשך השבוע הנזירים מתבודדים ברחבי ההר, ואילו בימי ראשון הם נוהגים להתכנס ולהתפלל יחד. ולמרות שנדמה כי נזירים כאלה לא ישמחו להתחבר עם המבקרים בסביבה, דווקא שם תפסתי שיחה עם נזירה צרפתיה מתוקה בשם מריה. באנגלית-צרפתית-עברית שבורה הצלחנו לתקשר. היא מאוד התרגשה מהשם של בתנו התינוקת, הלל ("כמו המילה הללויה", אמרתי לה), ובסופו של דבר המפגש איתה כלל בעיקר משחק שלה עם הלל. היא סיפרה לי שאחרי שמקימי המיבדד, הנזיר ההולנדי וילברנד והאב תומא, נפטרו, היא והנזירות האחרות הגיעו הנה, וכי הן באו ממסדר האחיות בבית ג'ימאל שליד בית שמש.
היה ברור שהרסנו לה את ההתבודדות לאותו יום, אבל היה שווה.

הנזירה מרים. צילום: ליהיא בנימין

צהריים ב"חלב עם הרוח"
תודו שכבר בזכות השם הזה המקום שווה ביקור. הסרט הרומנטי והבלתי נגמר באורכו, שכשהייתי קטנה אימי כל כך אהבה לאהוב, מגיע כאן בגירסה קולינרית גלילית, ברוח אורגנית ואופטימית (לא כמו בסרט, שם כולם מתים או נפרדים), תענוגית וצנועה. 
בחווה, שמפעילה את המסעדה, חיים הזוג דליה ואמנון, יחד עם - גם זה חלק מהקסם של המקום - מתנדבים מכל העולם. לנו הגישה את הארוחה מתנדבת ספרדייה מקסימה. ויש גם מתנדבים מישראל, ביניהם נערים ונערות בסיכון שיוצאים כאן מאזור הסכנה. 
חוץ מגבינות עיזים מעולות, סלטים טריים, לחם שאור ועוד, יש שם יין מעולה, מעשה ידיו של בנם של הזוג, פנואל. היה כיף גדול.

השולחן שלנו בחוות "חלב עם הרוח"
הלל, כמו הללויה. צילום: ליהיא בנימין

הגעה לתל: 
כתבו בוויז תל יודפת. המקום עבר חידוש לאחרונה, יש בו שלטי הסבר וחיצים, ואף מסלול מונגש (סימון אדום).
מראש התל יוצא סימון שבילים כחול המוביל אל הר עצמון (הממוקם מערבית לתל), מה שיוביל אותנו אחרי טיפוס לא קשה מדי לפסגה. הנוף שווה כל רגע. נמשיך עם הסימון הכחול ונרד מן ההר עד שנגיע לדרך עפר. נפנה שמאלה ונלך עד שנגיע לשער קטן לצד חורשת אקליפטוסים (אחלה מקום לפיקניק של נישנושים). שם ניתן להשאיר רכב, או ללכת בדרך עפר המסומת אדום בחזרה לתל יודפת (כרבע שעה).
* המסלול חשוף בחלקים רבים, לכן פחות מומולץ בימים החמים. 
מבדד נטופה: 
יש לחנות את האוטו בכניסה ליישוב הררית (מחוץ לשער). לאחר שעוברים את השער הולכים ישר עד סוף הכביש (כמה דקות הליכה). מגיעים לשטח פתוח ופורח, שם מתחיל שביל קצר המוביל למבדד.
חוות חלב עם הרוח: 
כדאי להזמין מקום אם רוצים לשבת לאכול. טלפון: 0505327387

להית'. צילום: ליהיא בנימין