הים, הכרמל, הגלבוע, בקעת בית נטופה, מצוק ארבל, הכנרת ורמת הגולן - חצי מארץ ישראל נגלתה לעינינו מנקודת תצפית אחת בגליל התחתון. הגליל התחתון המרכזי, ליתר דיוק. סוף סוף הגיעה העונה שאני הכי אוהבת, הכל הופך ירוק ופורח, ואני לא אתן לכם (ולעצמי) לפספס אותה. קבלו יום טיול מאושר.

דפנה קורן-כהן | ינואר 2017
צילום: ליהיא בנימין

כשיוסף בן מתיתיהו הבריז
התחלנו במסלול הליכה שעובר ביודפת העתיקה וממשיך בטיפוס (לא קשה) אל הר עצמון (שממנו צפינו). יודפת הייתה עיר יהודית בימי המרד הגדול, והסיפור שלה, הלא ממש ידוע, דומה לסיפור מצדה באופן קצת מחשיד. 
את מה שקרה פה אנחנו מכירים מספרו בן האלפיים של יוספוס פלאביוס, "מלחמות היהודים". ואם לקצר סיפור ארוך ונורא - ממש מולנו התרחש קרב קשוח ואכזרי עם הרומאים. הרבה דם נשפך כאן, כשבסופו של דבר נותרה קבוצה של 40 לוחמים יהודיים, אנשים נכבדים מהעיר יודפת, שהסתתרו במערות מפני הרומאים. איתם הסתתר גם יוסף בן מתתיהו, מפקד המרד בגליל.
מיואשים עד מוות, מחליטים אנשי הקבוצה שנותרה לבחור בהתאבדות על פני נפילה בשבי הרומאים - ממש כמו במצדה. כל אחד מהם - קחו אוויר - תוקע את חרבו בחברו. בסוף נותרו שניים, יוסף בן-מתתיהו ועוד לוחם. בן-מתתיהו מציע ללוחם הנותר הצעת בגידה קטנה ומפתיעה: שניהם יוותרו על התענוג, ייצאו מן המערה וייכנעו לרומאים. הלוחם מסכים. כשהם יוצאים החוצה, מצהיר יוסף בפני המצביא הרומי אספסיאנוס, שפיקד אז על דיכוי המרד היהודי, כי יש לו סוד. מה הסוד? מסתקרן המנהיג, ובן מתתיהו אומר לו שקיבל מסר מאלוהים ולפיו אספסיאנוס ייבחר להיות הקיסר הבא...!
החנופה השתלמה. אספסיאנוס חס על בן-מתתיהו וממנה אותו להיות סופר בצבא הרומי. בן-מתתיהו משנה את שמו ליוספוס פלאביוס (פלאביוס הוא שם המשפחה של אספסיאנוס) ולימים יכתוב ברומא את ספרי ההיסטוריה הכמעט יחידים שיש לנו מן התקופה הזאת – "מלחמות היהודים" ו"קדמוניות היהודים", שמגוללים בין השאר את סיפורי מצדה ויודפת. וכמי שהיה מפקד הגליל, קל לשער כמה מידע חשוב ורגיש העביר בן מתתיהו לרומאים על מקומות הגישה והמסתור, ההגנה והביצורים של ערי הגליל היהודיות. מכאן היחס המורכב של היהודים אליו עד היום: כהיסטוריון גדול, כבוגד, וגם כמי שנמנע מהתאבדות.

 מבדד נטופה. צילום: ליהיא בנימין

מיבדד נטופה
בלב הטבע, בקצה היישוב הררית, שוכן כפר נוצרי קטן. ב-1965 הגיע לכאן מהולנד הנזיר יעקב וילברנד. בימי מלחמת העולם השנייה דודו של הנזיר היה מהמתנגדים החריפים לטרנספר שביצעו הגרמנים ליהודים, ובעקבות התנגדותו זו נשלח גם הוא למחנה ריכוז וסבל מעינויי הנאצים. 
וילברנד הושפע עמוקות מדודו והחליט לקום בעצמו ולעלות לארץ הקודש, ארצם של היהודים. הוא הגיע לגליל, רכש 17 דונם מאדמות הכפר דיר-חנא והקים כאן מיבדד (הנקר "לאורה"). כעבור זמן קצר הצטרף אליו גם האב תומא מוינסקונסין, ויחד הם בנו את הכנסייה המקומית, שממוקמת במקום חריג במיוחד: בתוך בור מים ביזנטי בן 1500 שנה, מתחת לאדמה. 

המיבדד, כשמו כן הוא – נועד להתבודדות. ואכן, במשך השבוע הנזירים מתבודדים ברחבי ההר, ואילו בימי ראשון הם נוהגים להתכנס ולהתפלל יחד. ולמרות שנדמה כי נזירים כאלה לא ישמחו להתחבר עם המבקרים בסביבה, דווקא שם תפסתי שיחה עם נזירה צרפתיה מתוקה בשם מריה. באנגלית-צרפתית-עברית שבורה הצלחנו לתקשר. היא מאוד התרגשה מהשם של בתנו התינוקת, הלל ("כמו המילה הללויה", אמרתי לה), ובסופו של דבר המפגש איתה כלל בעיקר משחק שלה עם הלל. היא סיפרה לי שאחרי שמקימי המיבדד, הנזיר ההולנדי וילברנד והאב תומא, נפטרו, היא והנזירות האחרות הגיעו הנה, וכי הן באו ממסדר האחיות בבית ג'ימאל שליד בית שמש.
היה ברור שהרסנו לה את ההתבודדות לאותו יום, אבל היה שווה.

הנזירה מרים. צילום: ליהיא בנימין

צהריים ב"חלב עם הרוח"
תודו שכבר בזכות השם הזה המקום שווה ביקור. הסרט הרומנטי והבלתי נגמר באורכו, שכשהייתי קטנה אימי כל כך אהבה לאהוב, מגיע כאן בגירסה קולינרית גלילית, ברוח אורגנית ואופטימית (לא כמו בסרט, שם כולם מתים או נפרדים), תענוגית וצנועה. 
בחווה, שמפעילה את המסעדה, חיים הזוג דליה ואמנון, יחד עם - גם זה חלק מהקסם של המקום - מתנדבים מכל העולם. לנו הגישה את הארוחה מתנדבת ספרדייה מקסימה. ויש גם מתנדבים מישראל, ביניהם נערים ונערות בסיכון שיוצאים כאן מאזור הסכנה. 
חוץ מגבינות עיזים מעולות, סלטים טריים, לחם שאור ועוד, יש שם יין מעולה, מעשה ידיו של בנם של הזוג, פנואל. היה כיף גדול.

השולחן שלנו בחוות "חלב עם הרוח"
הלל, כמו הללויה. צילום: ליהיא בנימין

הגעה לתל: 
כתבו בוויז תל יודפת. המקום עבר חידוש לאחרונה, יש בו שלטי הסבר וחיצים, ואף מסלול מונגש (סימון אדום).
מראש התל יוצא סימון שבילים כחול המוביל אל הר עצמון (הממוקם מערבית לתל), מה שיוביל אותנו אחרי טיפוס לא קשה מדי לפסגה. הנוף שווה כל רגע. נמשיך עם הסימון הכחול ונרד מן ההר עד שנגיע לדרך עפר. נפנה שמאלה ונלך עד שנגיע לשער קטן לצד חורשת אקליפטוסים (אחלה מקום לפיקניק של נישנושים). שם ניתן להשאיר רכב, או ללכת בדרך עפר המסומת אדום בחזרה לתל יודפת (כרבע שעה).
* המסלול חשוף בחלקים רבים, לכן פחות מומולץ בימים החמים. 
מבדד נטופה: 
יש לחנות את האוטו בכניסה ליישוב הררית (מחוץ לשער). לאחר שעוברים את השער הולכים ישר עד סוף הכביש (כמה דקות הליכה). מגיעים לשטח פתוח ופורח, שם מתחיל שביל קצר המוביל למבדד.
חוות חלב עם הרוח: 
כדאי להזמין מקום אם רוצים לשבת לאכול. טלפון: 0505327387

להית'. צילום: ליהיא בנימין