top of page

דווקא ממש נעים לראות שוק סגור

מי שייצא להסתובב בשוק מחנה יהודה במוצאי שבת, יגלה להפתעתו שיש חיים גם אחרי שהבאסטות נסגרות. ואיזה חיים. מאות צעירים יושבים בבארים ובתי קפה בסמטאות השוק, מוזיקה טובה וראש טוב, ואת כל זה מקשטת גלריה מרהיבה של ציורי רחוב על גבי תריסי הבאסטות. תפסתי לשיחה את ברל האן שהגה את הפרויקט, והוא סיפר לי איך הוא וסולומון סוזה, האמן שצייר את הציורים, הפכו את המקום לשוק עם שיק.

דפנה קורן-כהן | פברואר 2016
הרב כדורי בבילוי לילי

לשתות עם המשיח
המלך שלמה, משה מונטיפיורי, הרמב"ם, ואפילו המשיח וחמורו בכבודו ובעצמו - כולם מצוירים כאן. מסתבר שבירושלים כמו בירושלים, גם כשאתה יושב לשתות בירה, יש את הרב כדורי שיעשה איתך צ'ייסר. התחלתי לחפש בגוגל את שמות האמנים ולנסות ולהבין מה זה הסיפור הזה. לא היה כמעט מידע האמת. בסוף הגעתי אליהם דרך פרופיל הפייסבוק שלהם, שאלתי אם אפשר לתפוס אותם לשיחה והם השיבו בשמחה. מי שיזם את הפרויקט הוא ברל האן, בן ה-25, שעלה לארץ מארה"ב לפני כמה שנים. הוא סיפר לי שהרעיון צץ בראשו כששוטט בסימטאות השוק באחת השבתות. זה כניראה לא כל כך נעים לראות שוק סגור, והוא החל לדמיין בראשו איך יהפוך המקום לגלריית רחוב ירושלמית אחת גדולה. הוא סיפר על כך לחברו, האמן סלומון סוזה, שעלה לארץ מלונדון לפני כשבע שנים. השניים הכירו בנחלאות, שם הם מתגוררים כיום, וככה זה התחיל. סולומון צייר, וברל יזם וחלם. 
 

בדרך כלל אני מגיעה לשוק בשעות השיא שלו (להדריך סיורים קולינריים), כשתריסי החנויות מגולגלים למעלה, ואי אפשר לראות מה נעשה עליהם. בשנה האחרונה ראיתי עוד ועוד ציורים מקסימים שהחלו לקשט את חזיתות הבאסטות (רק התריסים שנותרו סגורים ביום חשפו זאת). אבל רק כשהגעתי לשם באחת השבתות בלילה, קלטתי איזה מהפכה ססגונית השוק עבר. הוקסמתי.

הצנחנית היהודיה חנה סנש ושייח אבו חאדר ג'עברי מחברון, הידוע בהובלת מהלכים לפיוס ודו קיום.  צילום: ליהיא בנימין
ממשה עד משה לא קם כמשה. מונטיפיורי, יוזם השכונה הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה, הגיע גם לשוק.  
צילום: ליהיא בנימין

מניו יורק למחנה
ברל, שמגיע מניו יורק, פגש שם  לא מעט מתחמים של אמנות רחוב. "הרגשתי שגם ירושלים הבירה שלנו זקוקה למרכז כזה. בשבת אין כמעט מה לעשות פה, וקיווינו להפוך את השוק למרכז תרבותי אמנותי ששיאו יהיה בשבת. בכוונה בחרנו לצייר דמויות מההיסטוריה של העם היהודי, מהחיים בירושלים ובישראל, כך שהציורים יהיו גם  מקור לימוד והשראה עבור המשוטטים".
 
איך בחרתם מה לצייר?
"חלק מהציורים היו רעיונות שלנו, למשל דמויות הקשורות להיסטוריה של העם היהודי ועוררו בנו השראה. לפעמים התחלנו לעבוד מבלי שהחלטנו עוד מה לצייר, אנשים עברו ושאלו אותנו – מה אתם מציירים? וענינו, לא יודעים, יש לכם רעיון? והם זרקו רעיונות והלכנו על זה. בחלק מהמקרים היו אלה סוחרי החנויות שבחרו את הציורים. באחד המקרים אף ציירנו את אביו של אחד הסוחרים הוותיקים של השוק".
 
מישהו שילם לכם על העבודה? העירייה? הסוחרים?
"לא, העירייה לא הייתה מעורבת בזה. עשינו זאת בהתנדבות, מתוך יוזמה שלנו. במקרים בהם בעלי הבאסטות בחרו מה נצייר, הם נתנו לנו תרומה קטנה. על מנת לממן את פחיות הצבע, שהעלות שלהן יכולה להגיע לכמה מאות שקלים עבור ציור אחד - גייסנו תרומות. אחד הציורים מוקדש להוריו של ידיד שלנו שתרם את התרומה העיקרית". 

האמן סולומון סוזה בפעולה.  צילום: ליהיא בנימין
הרקדנית הדסה ספירה אפשטיין, אחת הדמויות האהובות על ברל.  צילום: ליהיא בנימין
גולדה קמה לתחייה בשוק. צילום: ליהיא בנימין

פסטיבל שומר שבת
החלק השני של החלום של ברל, שעוד לא התקיים, הוא לערוך בשוק פסטיבלים בימי שבת, שיתאימו גם לשומרי שבת הגרים בשכונות מסביב. אז אמנם לא תהיה מוזיקה, אבל יכולים להיות מרכיבים אומנותיים אחרים. בינתיים נהנים מהציורים בעיקר מאות הצעירים שמגיעים לברים שבשוק בלילות, אך הוא מקווה שבעתיד, גם בשבת בבוקר השוק יהווה כר פורה לאמנות ישראלית.

מה הציור האהוב עלייך?
אין אחד כזה אבל יש לי דמויות אהובות. למשל הדמות של הרקדנית הדסה ספירה אפשטיין - כוריאוגרפית ירושלמית, שחייתה בעיקר בניו יורק והתפרסמה בכל העולם. ספירה נולדה בתחילת המאה ה-20, בת לשושלת חסידית ידועה. לאורך תקופה ארוכה משפחתה החרימה אותה, עד שיום אחד באו לראות אותה מופיעה בניו יורק. בסוף המופע "שובי נפשי", הם הגיעו אל אחורי הקלעים עם דמעות בעיניים. מאותו רגע והלאה השלימו עם עיסוקה והכירו בכישרונה האדיר.

את הפרויקט בשוק ברל וסולומון עוד לא סיימו, הם ממשיכים לאסוף תרומות עבור פחיות הצבע ומקווים להוסיף עוד ועוד ציורים. חוץ מזה, הם עובדים על הקמת עמותה יחד (שתוקדש לחינוך ואמנות), וסולומון הספיק לעטר מאז בציורי קיר את בסיס שרגא של גולני בצפון -  מתנת שיחרור לחבר שלו, ויש להם עוד רעיונות בקנה. נחכה ונראה. 

המאפיונר היהודי מניו יורק - מאיר לנסקי - וברקע בית המקדש. לנסקי סייע ברכישת נשק ליישוב העברי במהלך מלחמת העצמאות, אך לא הורשה בהמשך לעלות לארץ בשל עסקיו הבלתי-חוקיים.  צילום: ליהיא בנימין
בגין. בתקופה שהמנהיגים שלנו הלכו לשווקים לא היה נערץ ממנו בקרב הסוחרים. וגם היום.  צילום: ליהיא בנימין.
אז מי בא לשוק?  צילום: ליהיא בנימין.
עפרה חזה, ששרה על אוויר הרים צלול כיין, גם פה.  צילום: ליהיא בנימין.
bottom of page