דפנה קורן-כהן | מרץ 2016
הירוק היום ירוק מאוד
עין ורד ליד תל גזר

"בשדה ירוק על גבעה תלולה" ... 
אני די משוכנעת שמאיר אריאל כתב את השורה הזאת על תל גזר בתקופה הזו של השנה, למרות שאני יודעת שהוא מקיבוץ משמרות וזה בכלל בשרון. אז בעצם כניראה שלא. אבל לא משנה – זה השדה הירוק וזו הגבעה התלולה שלי (ושל רבים אחרים), ממש לא רחוק מהבית, שאפשר להכין בו תה עם זעתר שגדל פה בשפע, לקטוף עלי חלמית ולהכין מהם אחר כך קציצות (מה-זה טעימות, מתכון בהמשך), ולשבת מול הנופים המוריקים והתנ"כיים של עמק איילון (כן, אותו עמק מפורסם מהמשפט המפורסם של יהושע – "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ, בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן").

יש לי תחושה שאם הממצאים פה היו מתגלים בארה"ב או באיזו מדינה אירופאית הם כבר היו מפורסמים מאוד (וגם מגודרים ושמורים מאוד). למשל – כאן נמצא 'לוח גזר', בן כ-3000 שנה, שנחשב לאחת הכתובות העבריות העתיקות ביותר. נמצא כאן גם השער לעיר גזר, שבנה שלמה כמוזכר בתנ"ך: "וְזֶה דְבַר-הַמַּס אֲשֶׁר-הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לִבְנוֹת אֶת-בֵּית יְהוָה... וְאֶת-חָצֹר וְאֶת-מְגִדּוֹ, וְאֶת-גָּזֶר מלכים א', ט, ט"ו (בדיוק כזה שער נמצא גם בחצור ומגידו הקדומות), ומפעל מים מדהים, שיורד לעומק של 40 מטרים מתחת לאדמה!

אבל ככה זה בארץ ישראל. גילו כאן כל-כך הרבה דברים עתיקים ויפים, שתל גזר נחשב מבחינתנו "רק" עוד תל לאוסף (הארכאולוגים דרך אגב, דווקא מאוד מתרגשים מהמקום).

הגעה לתל גזר: כתבו בוויז רחוב הגפן בכרמי יוסף, וסעו בו ישר עד הסוף. ניתן להחנות בסוף הרחוב, או לנסוע עם הרכב בדרך עפר עד לחנייה ליד התל.

לוח גזר - אחת הכתובות העבריות העתיקות ביותר שנמצאו
"וירח בעמק איילון"

עין ורד:
עכשיו לגן עדן: מהתל אתם מוזמנים לרדת לכיוון מזרח ולהגיע למעיין עין ורד, שמוקדש לזיכרו של איתי שטיינברג, בן כרמי יוסף שנפל במלחמת לבנון השנייה. מומלץ כאמור לבקר בו ביום חם בחורף או באביב – אז המים בשיא צלילותם. בשבוע שעבר זכינו בשרב באמצע פברואר ואלה בעצם התנאים המושלמים – הכל עוד ירוק, המים נקיים וטהורים מהגשמים האחרונים, וגם חם! 

אחרי ביקור אחד מוצלח החלטתי לנצל שוב את עניין השרב ולקפוץ לשם שוב. עידו בן-זוגי, לקח חופש מהעבודה, והיינו בטוחים שבאמצע השבוע נמצא לנו שם פינה שקטה ורומנטית. אבל כשהגענו גילינו - אבוי -  שש מכוניות. משום מה יש איזה קטע כזה עם מעיינות - אתה רוצה להגיע לשם לבד. תחושת גילוי שכזאת. ואם יש שם עוד אנשים – זהו, זה כבר לא שווה. בזווית העין קלטנו בין האנשים גם חסיד ברסלב עם הבן שלו – מה שהגביר עוד יותר את הרצון לעשות אחורה פנה. הרי איך אני אתרחץ בו עם בגד ים ככה? עידו כמעט הצליח לשכנע אותי לנסוע למקום אחר, אבל החום ששרר בחוץ לא נתן לי לוותר.
איזה מזל.
בסוף גם התרחצנו במים נפלאים, וגם גילינו שם כמה חבורות של אנשים מקסימים –  בחורות ובחורים שרק השתחררו מהצבא, הברסלבי התברר כהיפי שמנגן על עוּד, ועוד כמה חיילים מהצנחנים שהכינו קפה ריחני. 
 

הגעה לעין ורד:

ברכב – פשוט כתבו "עין ורד" בוויז (אחרי שנוסעים ישר עד הסוף ברחוב הגפן ביישוב כרמי יוסף, פונים ימינה לדרך עפר ונוסעים בה ישר עד הסוף. סימון שבילים אדום).
רגלית – ממרומי התל יורדים מזרחה (לכיוון כרמי יוסף), וכשמגיעים לדרך עפר לבנה, פונים בה שמאלה – בערך בחצי גובה של התל. לאחר כ-7 דקות הליכה תראו את המעיין המוקף בקנים.

עין ורד הצלול

תל שוכה - בול בפוני
כולנו מכירים את הסצנה האלמותית הזו – דוד הג'ינג'י הקטן, מול גוליית הטוויל – אבן במצח.  אבל איפה זה באמת התרחש?
בתנ"ך כתוב:
" וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-מַחֲנֵיהֶם, לַמִּלְחָמָה, וַיֵּאָסְפוּ, שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין-שׂוֹכֹה וּבֵין-עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים"
אז בדיוק לכאן אני שולחת אתכם – לתל שוכה, שנמצא מול תל עזקה, וביניהם – עמק האלה הנפלא. שני התילים הללו נחפרו וגם בהם התגלו ממצאים מימי התנ"ך (וגם מתקופות אחרות כמובן), וזו הזדמנות מצוינת להיזכר בסיפור הקרב האגדי. חוץ מזה, חלק מהכיף שבלטייל על תל הוא לראות כל הזמן על הארץ שברי חרסים בני מאות – אם לא אלפי שנים. אני לא אשכח איך כשהייתי בכיתה ד', יצאנו לטיול בתל עזקה, וליאור, אחד הילדים בכיתה שלי, מצא שם מטבע יפהפה, נדמה לי שזה היה מימי מרד בר כוכבא (אבל הייתי קטנה, אז לא בטוח שאני זוכרת נכון) והמדריכה לא הפסיקה להתלהב מהתגלית המרעישה.

תל שוכה הצופה על זירת הקרב האגדית של דוד וגולית
אינסוף שברי חרסים שמצאנו על התל
תורמוסים בתל שוכה בראשית פריחתם. בשיא העונה הכל יהיה סגול.
עלי חלמית (חוביזה) בשפע בתל גזר